פסק-דין בתיק ב"ל 2490-10

1.         עניינו של ההליך שלפני היא תביעה להפרשי דמי לידה, שנדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

המוסד העלה טענת מקדמית בדבר התיישנות התביעה.

2.         הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

3.         התובעת הגישה תביעתה לתשלום דמי לידה ביום 31.3.2008. תביעתה אושרה ביום 6.4.2008 על-ידי המוסד.

התובעת סברה כי נפלה טעות בחישובי המוסד ביחס לתוספות שכר שניתנו לה בחודשים  1/08-2/08 ועל כך הגישה למוסד תביעה להפרשי דמי לידה בחודש 5/08.

ביום 17.8.08 דחה המוסד את התביעה להפרשי דמי לידה.

התובעת המשיכה לנהל דין ודברים עם המוסד בנוגע לדחייה.

ביום 14.4.2010 הוגשה על-ידי התובעת התביעה לבית הדין.

4.         המוסד טוען כי אין לדון בתביעה מאחר וזו התיישנה בחלוף 6 חודשים כאמור בתקנה 1 (ב') לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות)-תש"ל- 1969 (להלן: " התקנות"), כהוראתה נכון למועד הרלוונטי לתביעה.

לטענת המוסד, אין בהתכתבותה של התובעת עם המוסד בנוגע לדחיית תביעתה בכדי לעצור את מרוץ ההתיישנות ואין לבית הדין הסמכות להאריך מועדים להגשת תובענות או ערעורים על החלטת המוסד לדחות תביעה.

5.         התובעת טוענת מנגד כי קיימת פסיקה שמגמתה להטיב עם המבוטח ולאפשר לו את הגישה לערכאות. לטענתה, היה על המוסד להפעיל שיקול דעת בטרם העלה טענת התיישנות בהתייחס לתביעה שהוגשה באיחור.

התובעת טוענת כי תביעתה עמדה להיות מוגשת בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ואולם לאחר קבלת סיוע משפטי, הוגשה תביעתה בפני בית דין זה. לטענתה, אין בהמתנה לקבלת סיוע משפטי בכדי להקים טענה בדבר סיום מרוץ ההתיישנות.

כן נטען כי המוסד יצר מצג בפני התובעת כי ההליך נמצא בבירור, ולפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום 20.12.2009, מועד הודעתו האחרונה של המוסד לתובעת.

עוד נטען כי התיקון לתקנה 1(ב') לתקנות בדבר המועד להגשת תביעה כנגד החלטות המוסד והארכתו ל-12 חודשים, יש בו כדי להעיד על מגמת המחוקק להקל בעניין זה.

הכרעה:

6.         מכח סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995(להלן:
" החוק"), נקבעו בתקנות המועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי לפני בית הדין לעבודה.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע. קודם לכן, ונכון לשנת 2010, עמד המועד על 6 חודשים, וזוהי תקופת ההתיישנות הרלוונטית במקרה דנן.

7.         על פי הפסיקה העקיבה, גמלאות הביטוח הלאומי נועדו בעיקרו של דבר לקיום השוטף. האפשרות לצוברן עד לעת שיחפוץ התובע להגיש תביעה לגביהן נוגדת את תכלית תשלומן ולפיכך נקבע בחוק מועד להגשת תביעה לגמלת כסף מהמוסד ולפיכך נקבעו בתקנות, מכוח החוק , גם מועדים להגשת תובענות וערעורים לבית הדין לעבודה, מועדים שהם אף קצרים יותר מתקופת ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות  (עב 0027/03 אליאס חזן נ' המוסד, 2004).